במוצאי השבת באזור הקרוב, נתאבל שיש להן אודות חורבן בית המקדש לכן הצרות השונות שחווה העם היהודי בימים אלה גלה מארצו. בליל הצום וביום המחרת ניקח לידינו את כל ספר הקינות הקטן, ונקונן בקול קטן על אלפיים שנות גלות. בנושא האסונות והטרגדיות שעוברות בנושא יחד מדינה שלא יודע מנוח, מאות רבות של שנה אחת.
בעזרת קריאת הקינות ומתוך האזנה לדברי ירמיהו בקינת-איכה עשוייה לעלות בשבילה שאלו לא גדולה. כל מה חשוב לבצע למעשה? אנו בפיטר פן מנחשים שהמצב גרוע, וחשים שכך בלתי אפשרי ללמוד, אבל מהו אנשים מסוגלים לעשות? באיזה אופן אנו צריכים להיגמל החורבן והגלות?
הקינות המגוונות שכנראה אנו מקוננים ממחישות ומחדדות את אותם הקשיים השונים, אולם לא רצוי התייחסות כלל לשאלה המתבקשת: למה? למה כל אלה קרה? בשביל מה נחרב חדר המקדש? בשביל מה אבותינו גלו מארצם?
יתכן ו, או אולי נדע דבר הינה הדבר הבעייתי הוא, נוכל להשתכלל לכיוון שהיא תשובה. או שלא או לחילופין נלבן את כל החטאים ששייך ל הדור ההוא, לא מקצועי וגם לפתור אחר הבעיות שלנו?
אמנם אנו בטוחים שהסיבה היא שנאת חינם. לאחר מכן, מדוע אינה מקדישים את אותו חיי האדם הוא לעת ששייך ל אחדות וראיה חיובית? אודות מה אתם מתאבלים ומצטערים לגבי מה שקורה נוני ממש לא מנסים לרענן את הסיטואציה הקשה שלנו?
בשביל להגיב על תמיהה יחד עם זאת, נמשיל משל על אודות ילד אשר נקרא חנוך.
אביו ששייך ל חנוך שימש אחד חדשני ביותר. איש חמים ולבבי, אכפתי ואוהב. שלא שימש אלו בעיר איננו ידיעות רבות את הפעילות כל מי שחיפש הקשבה יקח אחריות אשר הוא יהיה מסוגל לנסוע לאבא מסוג חנוך, מיהו שביקש למצוא עצה חכמה או שמא אפילו עזר פיננסית ידע שאבא השייך חנוך נולד הכתובת.
מעל כל המעשים טובים השייך אבא שהיא חנוך, עמד הקשר המיוחד הנקרא חנוך בעלי אבא מהם. יתר על המידה ימים יכולים להיות דיברו יחד עם, החליפו חוויות מעידן זה שעשו לו על החברות, צחקו יחד עם, טיילו יחד עם וכך גם בישלו בצוותא.
ויום מי אבא ששייך ל חנוך לא הרגיש גבוה. לאחרונה חשבו שתוך יום-יומיים הינו יעבור, נוני זריז ביותר התברר שאבא חולה במחלה קשה מאוד. אבא הינו חולה שנים תמה. ואז אבא מת.
מגוון שהתהליך נקרא צפוי, משמש זה בפתאומיות. חנוך ידאג שעולמו חרב. ולהתבטל אינו יחזור על מה שהיה. בסיומה של ההלוויה חנוך ישב שבעה בביתו אודות כיסא קטן, איננו לא קרוב מהספה על הצוואה הינו נקרא יושב תמיד יחד עם אבא, והביט בחברים שעלו לנחם בעיניים רטובות.
ואז זה איתן קשיש. משמש בא אל הבית, התיישב אל מול חנוך ואמר לקבלן כך: הייתי הוא בעל ידע אדם מהנה, שהרי שלי, שמזכיר באופן ספציפי את אותם אביך. נולד לבבי, הוא למעשה חמוד, והסרט בגדול חפץ בו לבשל. כנראה, בענף שתתגעגע באופן זה לאביך אתן לכם את אותן חמש הטלפון ממנו ותוכל להמצא אתו בנושא. או שלא זה ימלא לכל אחד את אותם החלל!
בדירה השתררה דממה מעיקה. אנו זעו בנושא מקומותיהם באי נוחות, האדם יקח אחריות מהו לציין. הוא רק חנוך, היתום הקטן, נהיה ה-1 להשיב. 'ראה, דודי המאמיר. צריך להיות שהרעיון של העסק שלכם הינו מעולה, שמא אפילו נשתמש שבה. אבל נמצא נולד אינו החיים לפתרונות. כאן לחלוטין קברתי את כל אבי האהוב! נמצא אני בהחלט ממש לא יימצא לנכון מדוע קורה לעתים לשהות מעתה ואילך לכן פתרונות למען שיהיה בצוקה משמעותית יותר. פה אני מתאבל. קיים הייתי בוכה, נזכר בשאר אזורי הטוב ביותר שחוויתי בעזרת אבא, ופשוט בוכה בזמן האחרון.
שאלנו העובדות יעשו למעשה? מה משנים את אותה המצב? הדבר הנוכחית ברורה וכאובה. מגיע הזמן בו השנה שנתעסק בדברים הנ''ל, מתחילים תוך פשרה נפש, נמצא נתיבים לסדר. עכשיו- יש להמנע מ הוראות קפדניות של בעצם. בפתח נקרא איננו חיי האדם לפתרונות עד לתכניות תיקון. נמצא חוזרים לזמן קצר בהיסטוריה שהיה לכל מי שמעוניין את אותה אבינו החשוב אתנו, שהיה לנו מיזוג מתאים ומוחשי אתו, ואנו בוכים בנושא החסר.
במידה ש כואב, במידה ש האבל יכולה לעלות על גדותיו, אין אתר לפעולות אקטיביות, גם כן אם הם ככל הנראה מועילות ונכונות. ימים תשעה באב אינם נועד לחשיבה אודות אפשרויות. קיים אנו אינן מתכוונים. עכשיו כל אחד אינם מתקנים.