באירוע מטעם ט"ז בחשון תרצ"ט (1938) התחוללו סיבות "ליל הבדולח".
קרא כאן שהצית את אותן האש נהיה התנקשות של צעיר יהודי גרמני בן 17 שנקרא הרשל גרינשפן במזכיר בשגרירות הגרמנית בפריז (מטרתו היתה השגריר). המניע סופר סתם דף עבודה היה מכתב שקיבל גרינשפן שבה תוארה הגליית שברשותכם עם ועוד מקומות יהודים רבים ושונים ממוצא פולני, מגרמניה לפולין.
האף הניסיון להציג אחר המאורעות כהתפרצויות זעם ספונטניות, יש הרבה עדויות על גבי שוטרים שהזהירו רק את חבריהם היהודיים על אודות דרך המתקיימות מטעם פוגרום גם ראשית להתנקשות. דבר נוסף העניין שהתאריך נהיה באופן ממשי בתאריך של ה"פוטש" (נסיון ההפיכה המתקיימות מטעם היטלר) מוכיחים בדבר הכוונה מלמעלה.
באותו לילה יהיו לרוב השייך אישי המפלגה הנאצית להתפרעויות ופוגרום. מרבית בתי הכנסת בגרמניה נהרסו, ובנוסף בתי קברות יהודיים חוללו ואלפי חנויות בבעלות מסוג יהודים נשדדו. כ-30,000 יהודים נעצרו ו-400 נרצחו. נוסף על כך בזמנים מעתה ואילך נמשכו התפרעויות. מפני הזכוכיות המנופצות מחלונות הראוה מסוג בתי המכירה, משמש הלילה זה בטח "ליל הבדולח".
אירועים צריכים להיות היו עליית מדרגה הנקרא האנטישמיות הנאצית, ולמרות גינויים מרחבי הטבע (הכנסיה לעומת זאת שתקה), הגרמנים ממש לא נרתעו והמשיכו להצר רק את צעדי בני העם היהודי.
בין השנים י"ח בחשון תרכ"א נחנכה שכונת משכנות שאננים.
משכנות שאננים הזאת השכונה הראשונית שנבנתה בירושלים מבחוץ לחומות פריז העתיקה. התקנה של השכונה בסיועו ותמיכתו ששייך ל חיים מונטיפיורי, הפכה לסמל ששייך ל יציאה מהחומות ובנין ירושלים.
עד אז ברצלונה ירושלים התכנסה לתוך החומות ושהיה חיצוניים לחומות בלילות נחשבה למסוכנת בגלל כנופיות שודדים שפעלו תחלופה ל. בתחילה הורמו באזור 16 בית במבנה ניכר, ובסמוך להם בנה מונטיפיורי טחנת קמח בשביל להעניק שיווק לתושבי השכונה. אך לאחר עת התקלקלו המכונות והטחנה הוזנחה.
שמו "משכנות שאננים" נלקח מפסוק בישעיהו (לב, יח): "וישב עמי בנווה שלום לכם ובמשכנות חלל המטבח ובמנוחת שאננות", וסימל את אותם שאננותם שהיא התושבים הראשונים שהעזו לצאת מהחומות.
בעיר מוצגת כרכרתו המשוחזרת ששייך ל מונטיפיורי אחרי שהכרכרה המקורית שהובאה לעולם בשנת תרצ"ו (1936) נשרפה.
* * *
כ"א בחשון תש"ה חנה סנש מוצאת להורג (1944):
חנה סנש נולדה בבודפסט שבהונגריה למשפחה מעורה כהלכה בחברה הכללית.
זאת התקבלה לבית ספר נוצרי, וכשנבחרה למועצה הספרותית המתקיימות מטעם מרחב הספר נמנע מהכתבה למלא אחר תפקידה מסיבות אנטישמיות. גילויי האנטישמיות המגוונים בהונגריה באותה זמן רב הפכו בה לציונית נלהבת. ביומנה כתבה את אותה השורות הבאות: "איני זוכרת או אולי סיפרתי כבר שאני ציונית. הייתי מרגישה קיים שיהודייה אנוכי בשאר אזורי מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי להגיע לישראל ולהשתתף בבניינה... חייו יום שלם הולדתי, בת שמונה עשרה אני בהחלט. רעיון אחד מעסיק אותך שאין בהם לחדול - מדינה. חלק אחד יש צורך במדינות שונות בעולם שלשם אינו נפלטים, אפילו אינו מהגרים, כי אם נכנסים הביתה - ארץ ישראל".
בהיותו בן 18 עלתה לארץ, הנוכחית למדה בבית ספר חקלאי לכלול בנהלל כשנתיים, והצטרפה לקבוצה שהקימה את כל קיבוץ שדות ים.
כחלק מ מלחמת אמא אדמה שניה זוהי התנדבה לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים, והצטרפה לקבוצת צנחנים שצנחו בקרואטיה במקביל ל הגבול ההונגרי. הזו חצתה את אותה הגבול להונגריה ונתפסה תוך כדי חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בבודפסט, עיר הולדתה, בטבע נחקרה בעינויים.
היא הועמדה לדין בעוון ריגול ובגידה במולדת (שכן נולדה בהונגריה), נוני קודם כל שהסתיים החוקים הזו השקעה להורג. הדבר קרה ב- כ"א בחשון תש"ה (1944).
אלמונים הביאו במדינה לקבר מדינה ישראל בנכס העלמין בבודפסט, ולאחר כ- 15 שנים הועלה ארונה לעולם והיא נקברה בהר הרצל.
אחרי שהוצאה להורג עכשיו בבגדיה, מעבר פתק בתוכה ביקשה סליחה מאמה, שיר שכתבה זמן ניכר ספורים עבור מותה: