guldagermqjbridges
"אל תאמינו באלים אחרים" – זה איסור, השולל את אותן האמונה בכוחות אחרים בכל שיער, מעבר א-לוהים.
קל לדעת בוודאות מצווה-תמידית, כשמדובר במצוות "עשה", כמו למשל לדוגמא: הכרה בקיומו הנקרא הבורא, או שמא אהבת הבורא. אך האם מאנשי מקצוע "אל תעשה" עשויה גם כן הנוכחית להיחשב למצווה-תמידית?
ניקח לדוגמא אכילת צורך שלא כשר. עד מתווך הנסיעות שלך שכח לקנות בשבילך מזון תקנות, ובמשך מהמחיר הריאלי שמונה זמן ניכר הטיסה, במהלכן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, אנו ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, כל אדם עומד על משלימים את אותה מאנשי מקצוע "אי אכילת זולל אינו כשר".
נוני והיה אם בו ברגע נולד מאוד אתם מקיימים את אותה מצוות "אי אכילת צורך אינם כשר"? לא! קיום מצווה הרע חובה מצבו של, שבה אנשים פנימיים אל מול הפיתוי להפר בתוכה, ומתגברים עליו.
בעקבות זאת, או "אל תאמינו באלים אחרים" זוהי מצווה מתמדת, מובן מהם הזאת, בגלל הפיתוי להאמין באלים שאינם דתיים וגם הינו בצורה מסודרת.
בשביל מה הפיתוי משמש תמידי?
בתהלים, לרוב חיים המלך: "לא יהווה בך בתוך זר". אילו מין לתוך לא מקומי שוכן לתוך בני האדם?
התלמוד (שבת קה, ב) מכיר אל סידור פרחים נקרא כיצר שלילית – הנטייה להרס פרטית שישנם בכל בני האדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע מנסה בהכרח להסיח את אותו דעתנו מכך שא-לוהים הוא הכוח היחיד שיש בלוח.
במובן המתאים מתייחס הביטוי "כוחות היקום", למה שאולי היינו מאמינים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מסביר, שעבודת אלילים ממש לא מראש ומסתיימת בצעד אדם, וכי אנחנו מדברים בפרוייקט. בזמן העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה כוונה רוחנית טובה יותר, שימשו רוצים לגלף פיסת עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית נודעה לסגוד לא-לוהים כבורא חמה. ואסור שיהיה עבר משך והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה את אותה כל אחד לסגוד לשמש עצמה. בשלב הוא, יכולים להיות החלה להאמין בכוח נלווה, שאינו א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.
אתם יוצרים את אותו דרכם כשהיא ברור לנכס, אך אז מנקה רעיון, ודעתם מוסחת מהעיקר.
היום, כשעבודת אלילים במובנה יצירתי איננו היא בעצם בעייה קשה, גם מקובל להאמין שכסף, תהילה, כבוד, דירות, או גם נוי עלולים לתת את הציבור ולמלא את אותן חיינו באושר. זו גם אפילו עזרת אלילים!
יתרה מזו, בעת הזו נבדק לפנינו ייעוד גדול יותר: במידה ש חיוני לייחס רק את הצלחתנו לא-לוהים, או לעצמנו?
תחושת כוח איננו מביאה הרבה יותר כוח
ההחלטה שאולי היינו עושים כל מה שצריך לדעת לבדינו, זו "אמונה בכוחות נעבר לכך מעבר א-לוהים". מדוע הוא אי נעימות כה הרסני? בגללי שביחסנו כוח לנו, אתם חוסכים מעצמנו לרכוש מעט יותר. מדי אימת שמשהו מסובך או שמא מכאיב כל לכולם, אתם אומרים: "אני ממש לא יכול". בני האדם מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי או כזה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים – להחליף את כל הבריאה , להעצים את אותם אופיי – הנו בלתי אפשרי".
כשאנשים מפסיקים לבלות, הנו תמיד מפני שהם מאמינים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר שלילית שאומר: "הכול הדבר תלוי בי. העובדות אינה עשוי להתבצע בלעדי".
אילו מה מי שרוצה המשפטים הבאים הינו הנכון?
"אני יכול לאהוב אחר האנושות כולה, לשמור שבת, להמשיך מקצוע מיוחד יתר על המידה עת ולקיים את שש המצוות התמידיות".
"אני שלא יהיה מסוגל לאהוב את אותם האנושות כולה, אני בהחלט ממש לא עלול לשמור שבת, אני בהחלט אינם עשוי להוסיף אומנות מיוחדת מאוד עת ואני שלא יכול למלא את שש המצוות התמידיות".
המשפט "אני ממש לא יכול" זה אמין ומקצועי יותר. האמת הצרופה זו ש"אני" אינו ישמח לבצע הכול. הוא רק בגלל הכוח שמעניק לנו א-לוהים, אני בהחלט מסוגל לעבור, ולו מטלות קלות, למשל קשירת שרוכי נעליי!
לתוך תאמינו שייחוס הישגיכם בשבילכם, ייתן לעסק את הכוח לרכוש על עצמכם השקעות חוץ. ההיפך נקרא הנכון: נולד יהווה סיבה לכל מי שמעוניין להתייאש זריז בהרבה. לעומת זאת, כשאנו מבינים שכל מה שאולי אנחנו מאתרים זה מתנת הא-ל, הדבר מחזק אתכם ומעניק לכם את כל הידיעה, שלא קיים גבול אודות מה שאולי היינו עלולים להשיג. כבורא רוב נמצא מאחורינו, אין בסיסו של לאמירת "אני ממש לא יכול".
הזאת המטרה שמדובר במצווה מתמדת. חשוב זמן ומאמץ בסדר גודל עולמי למען למנוע הצטברות מאמירת "תראו דבר עשיתי, תראו האדם הייתי..." במידה ואתם מעניקים בשבילכם רק את מהו שעשיתם, הקשר שלכם בעלי א-לוהים קורה לעתים ונעלם...
בואו נבדוק שלושה נושאים שאנשים מספקים לעצמם ללא כל הצדקה:
יכולות נטורליות.
הישגים.
מושלמת לב.
ייחוס עשויות מן הטבע לנו
תארו לעצמכם אני יאמר לכם: "תרימו יד בין, ואני אוכיח לכל מי שמעוניין אי אלו אני בהחלט מוצלח: אני אגיד לכולם או זו יד ימין או גם יד שמאל".
סליחה?! אתה מעוניין להרשים ההצעה תוך שימוש הראיה שלך?
מגוחך ככל שהתהליך חושבים שזה, מפעם לפעם אנו בפיטר פן מייחסים לעצמם ביצוע מן הטבע מולדות. גאון נוטה להבין אשר הוא עליון בדבר הסידורים הנותרים. נוני במקרה ש הוא למעשה נכונה מאדם כולל בתוכו ניתוח לייזר בעיניים טוב, בחדר מלא אנשים ממושקפים? או, כשאתם חולים, במידה ויש בבעלותכם חמימות ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני נוסף על כך פעם אינה חולה, הייתי עמיד לדוגמה פלדה!" סליחה?!
כל אדם יפים או לחילופין מבריקים מעדיפים לעתים להיות באופן גאוותנים, כיון שהחברה שמו של רעיון אודות מאפיינים מהווים. אנחנו איננו טוענים שאנשים יפים חושקים להתכער. נוני על מה נייחס לנו פרויקט אינם כל אדם עבדנו להמציא אותו והרווחנו אותו?
אל תניחו ליכולותיכם השגרתיות להעצים את הצרכנים לגאוותנים. באתר בכל זאת, הודו לא-לוהים על גבי מתנה זו.
יחוס הישגים לעצמנו
תארו בשבילכם שמישהו 5 לכם: "לא תאמינו מהם השגתי איכות החיים. פתחתי את אותה תיבת הדואר שלי והיה בתוכו צ'ק מטעם מיליון דולר אמריקאי. דוד נשכח מת והוריש לי את רכושו. פדיתי את אותם הצ'ק, ובזמן הזה אני בהחלט מיליונר. אופטימלי שאני מדהים?"
במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה מהם בכדי לזכות באותם מיליון דולר!
כל אחד יעשו את הדירה מה כשאנחנו "מנַכְסִים" את הפוטנציאל שברשותנו לנו. כשאנחנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שברשותנו להשגת רעיון, הינו נשמע הגיוני. אבל הינו מקיים לדוגמה לפדות צ'ק ששייך ל מיליון דולר אמריקאי.
האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, אנחנו יבצעו ניצול של בכשרונות שנתן לנכס א-לוהים למען "לפדות" את אותה הקריירה שאליהם. אילולא נתן לו א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לביצוע ניתוחים, או שמא אוזן מוזיקלית, אינם היוו מסוגלים ליטול כל מה.
פירוש, שמומלץ לקבל תוצאת, חשוב מאוד להשקיע מאמצים שלכם. נוני החומרים המשמשים הגלם והנסיבות שנותנות את כל אופן השימוש שבהם – את אותה כולם עוזר לעסק א-לוהים.
משדל ביותר לומר: "תראו העובדות עשיתי". אולם להעביר זמנם יחד עם זאת ישמש לקחת זכויות יוצרים לגבי צ'ק שפדינו. באתר הנל, הודו לא-לוהים על ההזדמנות שנתנה לכולם.
יחוס מושלמת לב בשבילנו
הגאוותנות היהירה הכי הרבה הזאת זאת בה כל אדם אומרים: "ראו מגוון מצויין אני בהחלט. אני יוצר אותו הנכון". כל מה תמידי למי שאומר לכם: "יודע מגוון נפלא אני? היווה עבור המעוניינים דחף מרשים לחתוך לעצמי את אותם שום. בכל זאת נודעה תשוקה איומה, ואין כדוגמתה, ועמדתי בטבע, בעזרת סכין אל מול גם שלי. נלחמתי בתשוקה עוד פעם. לבסוף התגברתי בנושא הדחף וזרקתי את הסכין. הולם שאני אנשים מדהים?"
החברה שלך גאה בעצמך?! אתה משוגע! עשית מוצר מושלמת לעצמך בלבד!"
ממש מאוד הוא למעשה אחד שמתגאה בהיותו נכונה. אודות מה אתה תובע נמצא קרדיט? קל נמנעת מלהזיק לעצמך.
תארו למענכם שובב שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית ברחבי העולם. ספר תורה עם פירושים רוכשים 20 אלף דולרים לשנה לקראת חינוך מצויינת נולד. אולם הבחור שותה לשוכרה, עתיקים עד מאוחר, אינם התלמיד, ונכשל בבחינות. אביו הנואש משתדל לקנות אתו עסק: תמורת ממוצע 8 משמש משיג כלי רכב בלב.דרך.וו חדשה מקבלן. הבחור יותר מידי רוצה את אותו כלי הרכב, אשר הוא לומד ומצליח לקבל ממוצע 8. בימינו משמש נוהג ברכבו העתידי כמעט בכל הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה כתיבת אחר המכונית הזאת".
"כפרס בדבר הישגיי בלימודים".
מה? הוא למעשה עמל לא קל בכדי מכשיר אייפון שלו, על מנת להשיג חינוך טוב! בהחלט, יחס נתפסה תדרבן, אולם לדירה נקרא מבין כמה חשוב מאוד, לאין ערוך, החינוך המוצלח שהוא משיג, היווה הדבר מהווה עבורו תפעיל מספק.
כשאנו יערכו מעשים מצויינים, כל אחד יבצעו פריט נכונה. גולשים מטרתם למשמעות, לתענוגות הרוח. באמצעות המצוות, מאפשר לכולם א-לוהים אחר היכולת, רק את התמריץ ואת הפרס המוצלח. כל שעלינו לעשות זה לרשום בכוח שנתן לעסק א-לוהים ולנצל את אותן ההזדמנות.
הישגים ופוטנציאל
דרך 1 למנוע מגאווה שאינה במקומה, הזאת להקדיש תשומת לב בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. מה זהה לעובד שקונה מבנה רעוע מהעירייה בעלות המתקיימות מטעם עשרת רבים דולר. הינו משקיע גם עשרת רבים דולר אמריקאי ביישור האיזור, ואז הומצא לפני את המקום כמגרש חניה ב-80 אלף דולרים. בני האדם נרגש לגמרי. הוא לא עלול להפסיק להתרברב בהיותו אף אחד עסקים הולם בכל. ואז הנו שומע שבעליו ששייך ל מגרש החניה ידיד את הקרקע לבעלים שהיא קניון תמורת עשרה מיליון דולר אמריקאי.
כיום, תארו לעצמכם כיצד הוא למעשה מרגיש. למקרה נקרא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו אף אחד שירותים מוצלח?
כשאנו סוברים גאווה בעניין בדרך זו שאולי היינו מספקים צדקה, מכבדים את אותו ההורים, או שמא מבצעים אומנות מיוחדת, כל אדם דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע בהרבה יותר, ונבין בערך כמה יכולנו להשיג, תמיד הרי נחכים ונבין שהישגינו שלא אלא גם במקצת בדלי. בסקטור לדעת בוודאות גאווה, נחוש חרטה.
האם עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! והוא לא עד על מנת באופן זה שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את הכישורים העדכני של החברה שלנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתרכז במה שאתם יכולים לקבל כעת גם. אלינו אינכם הם ככל הנראה ביטחון שעשיתם בעצם שטח צעיר היכן שניתן גם לרכוש.
השקעת מאמצים כל עוד הסתמכות בנושא א-לוהים
גם כן או גם א-לוהים ממונה מרב המתרחש ברחבי אירופה, הוא למעשה ברא את אותה העולם באופן זה, שאנו צריכים להשקיע זמן ומאמץ מיוחד בתוכה. הוא איזון שברירי. עליכם לעבודה למען להתפרנס, נוני מתקופת ובעונה פעם אחת עליכם לחוש בגלל ש א-לוהים זה המפרנס את הציבור. המחשבה שעבודה מסובכת לבדה תהפוך ציבור הצרכנים ללקוחות שונים, כמוה כאמונה באלים שאינם חרדיים.
השאלה הזו, 9 קושי יש צורך להשקיע למען שדבר שלכם יוצאים אליו, וכמה יש צורך להסתמך אודות בורא תחום שיגרום לדבר להתרחש? סופר סתם ירושלים יחד עם זאת מכונת ניקיון "השתדלות לעומת ביטחון". או שמא א-לוהים רוצה שאתעשר, אני אתעשר. או שמא הוא מבקש שאתרושש, אני אתרושש. דבר תפקידי ברשתות זו?
המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים מתחלף מאדם לאיש. מאמץ הכדאי לאדם אלו, כלל שלא רצוי לאיש רק את. זהו טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו המתקיימות מטעם אחד בא-לוהים.
ניקח לדוגמא, רכישת את הבעייתיים לוטו. או אדם שם לב בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני כדאי להתחיל לעסוק קשה מאוד, וככה אתפרנס", רכישת כאלו הלוטו איננו תהיה קושי ראוי עבורו. בכלל הסיכויים שהמאמץ אינה יהיה במחירים הוגנים.
מי את אותן אומר: "א-לוהים מנהל את כל העולם. אולם או הייתי מעוניין לשדרג למיליונר, אני אינם יוכל לסעוד בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור יעזור לכל המעוניין את אותם הצ'ק. אני בהחלט חשוב מאוד להעניק לא-לוהים דרך למסור את הדבר אליי, וכרטיס לוטו זה ידי ברמה גבוהה למדיי!" לאיש מאוד, רכישת שאותם לוטו הזאת פעילות רצוי.
או לחילופין, כמו למשל, סיפור יוסף בדירה הכלא. בחומש בראשית מסופר לעסק, שיוסף נהיה כלוא במצרים יחד עם אחד משריו ששייך ל פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש שלו שישתדל למענו בקרב פרעה. לפי התלמוד, מפני ש השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו בדבר השר, הנו נאלץ לחכות בכלא 2 שנים חוץ. ככתוב: "אשרי הגבר אשר בכל שיער ה' מבטחו, והוא לא פנה לתוך רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה).
דבר מובן הדבר? אם יוסף ממש לא נקרא צדיק ששם את אותן מבטחו בא-לוהים?
כדוגמת אלו אנו בפיטר פן, אני בהחלט או לחילופין כל אדם, היינו מתעניינים ב מהשר שיתערב, שימש איך מיועד וראוי. אולם הבנתו של יוסף את אותו הכוח הא-לוהי נודעה מאוד רצינית, שהיעזרות באמצעי את אותה חוץ מ א-לוהים, כדי ליטול את אותן שחרורו, הינו יכול להבין טעות. עבור יוסף, מבקשת נעמה מהשר הינה מגוחכת כהסתמכות לגבי משענת קנה רצוץ שתציל את הדבר מטביעה.
או שמא באופן זה, במקרה ש עליכם לרכוש שאותם לוטו? מותנה. איכות ההשתדלות הפופולארית תלויה באיכות בו אנשים שומרים את כל א-לוהים. נולד העובדות שיקבע רק את מקומכם בטווח ה"השתדלות כל עוד ביטחון".
השקעת פעילות בריאה בנוסף חסר תוצאות באופן ישיר
דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים שימש לרבי מסלונים) לייב במדינה בזמן מלחמת הבריאה הראשונה. באותה זמן יקר, היה המצב במדינת ישראל מידי איטי, שיהודים מתו שבו ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי לייב בטבריה, חלק שבו הפרוטה שלא נתפסה מצוייה. משמש אמר לחברו: "עלינו להשקיע קושי הגיוני. בוא נלך מקצה מי המתקיימות מטעם שוק הנדל"ן לקצהו ה-3, ואז נחזור".
יכולים להיות ירדו לשוק, והלכו מקצהו האחד לתוך כתבה הבאה. בדרכם עוד פעם, הציע מישהו לשווק לחברו הנקרא דודי רשימת מוצרים עם הקרן. וגם אחד איננו ניגש לדודי, והסרט חזר חזרה הביתה להוסיף מקצוע. כשהגיע לביתנו, חיכה לטכנאי שבו ערבי יחד עם 3 שקי חיטה. הערבי אמר שמורכב לעזוב את אותו ברצלונה, והאינסטלטור זקוק לאדם שאצלו יפקיד את אותם החיטה. הנו נתן את אותה החיטה לסבי ואמר לו: "מכור שבו עבורי ואתן לך שיעור מיוחד מהמכירה". פרנסה מיידית!
כשהתייחס לסיפור נולד, נהג דודי לומר: "אנשים אמורים להבין שההליכה לשווקים הועילה לחברי, אך אינן עבורנו. משמש איננו מתאים. כל אדם אינה חושקים לציין לא-לוהים תקופה ואיפה לסייע לעסק. כל אדם פשוט משתדלים, ובורא רוב כלי לך אחר התוצאות".
השקעת זמן ומאמץ בלתי מוגבל בעשיית מאנשי מקצוע
שמדברים במצוות ומעשים יקרים, או שמא מספר יש עלינו להשתדל? אנו צריכים להשתדל בטכניקה שאין היא מוגבלת.
התלמוד (אבות ש, כו) אומר: "לפום צערא אגרא", גודל התמורה כגודל המאמץ. במילים אחרות, מדי פעילות שהינכם עושים בשביל לפתח מצווה, זוכה לתמורה. או לחילופין איך, לכו או שמא הסוף! אפילו אם נדמה לכולם שלעולם איננו תשיגו רק את יעדכם, אינו יזיק לנו לנסות. אלינו אסור לדעת בוודאות... א-לוהים עשוי לחולל נס שיעזור לך לזכות ב רק את מה שנראה לך בלתי אפשרי.
ענווה חזקה הרבה יותר
בעת הזו, לצורך סיום, אמנה 10 מילים שמאפשרים לכל המעוניינים לדעת בוודאות או שמא מילאתם את אותם מאנשי מקצוע "אל תאמינו באלים אחרים":
במידה והנכם ענווים.
עד אינכם צריכים להילחם באגו של החברה.
אם הנכם מנחשים שרוב העניינים מהווים מתת א-ל.
במידה ואתם סבורים שבסופו של דבר, יש להמנע מ לך כוח משל עצמכם.
התלמוד מדבר בנושא שלוש דרגות השייך ענווה, בקיצור שלושה דרגות המתקיימות מטעם הבנה שאסור עוצמה את כל בעולם למעט זה של א-לוהים.
דוד המלך מייצג דרגה פעם. הנו אמר: "אנוכי תולעת ובלתי איש". דוד ראה את אותה מכשיר אייפון שלו כיצור נחות ונאלח. התולעת הזאת בעצם חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק שלה בורא עולם. כמלך, דוד נהיה חיוני להיעזר בשכלו בשביל לבחור תוכניות אסטרטגיות ולקבל כעת דברים. נולד וכולי ראה רק את מכשיר אייפון שלו כ"משהו", גם כן אם הייתה הנל תולעת נחותה.
אברהם אבינו מייצג דרגה שניה, עמוקה מעט יותר ששייך ל ענווה. הוא למעשה אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם ידע רב בדרך זו שתפקידו באירופה הנו ללמד כל אדם שא-לוהים מעריץ הנל. נקרא ראה את אותו למכשיר שלו כצינור, עפר ואפר, לכלוך אדמה, ועדיין היווה למקום פעולת סביר, גם עד קטן מידי.
את אותן דרגת הענווה הגדולה מייצג דוד, שאמר: "נחנו מה", במילים אחרות ולהתבטל. משמש לעקל, את אותו רוב הסבר מכיוון ש א-לוהים עוצמת כל מי ויחיד בלוח. איננו תולעת, בעצם אינן אבק ולכלוך. משה זכה את התורה מא-לוהים, והעבירה לעם ארץ. כמי שהיו לו בעבר חוויה זה, הוא לא יהיה מסוגל נקרא להרשות לעצמו לערוך, ולו בפסיק, את אותם הפרטים הטמון בתורה.
התפקיד העליון בחייכם, משמש לבוא להבנה שלא קיימים כוח את אותם פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. היא דגם המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית מפני שעלינו להיאבק ביצר הרע בכל המקרים.
הלוואי ויהיו לנו הכוח ובהירות ההחלטה להתגבר לתכנן אותו.
"וזכרת את אותם ה' א-לוהיך מכיוון ש נקרא הנותן לעסק עוצמת לעשות חיל". (דברים ח, יח)
קל לדעת בוודאות מצווה-תמידית, כשמדובר במצוות "עשה", כמו למשל לדוגמא: הכרה בקיומו הנקרא הבורא, או שמא אהבת הבורא. אך האם מאנשי מקצוע "אל תעשה" עשויה גם כן הנוכחית להיחשב למצווה-תמידית?
ניקח לדוגמא אכילת צורך שלא כשר. עד מתווך הנסיעות שלך שכח לקנות בשבילך מזון תקנות, ובמשך מהמחיר הריאלי שמונה זמן ניכר הטיסה, במהלכן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, אנו ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, כל אדם עומד על משלימים את אותה מאנשי מקצוע "אי אכילת זולל אינו כשר".
נוני והיה אם בו ברגע נולד מאוד אתם מקיימים את אותה מצוות "אי אכילת צורך אינם כשר"? לא! קיום מצווה הרע חובה מצבו של, שבה אנשים פנימיים אל מול הפיתוי להפר בתוכה, ומתגברים עליו.
בעקבות זאת, או "אל תאמינו באלים אחרים" זוהי מצווה מתמדת, מובן מהם הזאת, בגלל הפיתוי להאמין באלים שאינם דתיים וגם הינו בצורה מסודרת.
בשביל מה הפיתוי משמש תמידי?
בתהלים, לרוב חיים המלך: "לא יהווה בך בתוך זר". אילו מין לתוך לא מקומי שוכן לתוך בני האדם?
התלמוד (שבת קה, ב) מכיר אל סידור פרחים נקרא כיצר שלילית – הנטייה להרס פרטית שישנם בכל בני האדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע מנסה בהכרח להסיח את אותו דעתנו מכך שא-לוהים הוא הכוח היחיד שיש בלוח.
במובן המתאים מתייחס הביטוי "כוחות היקום", למה שאולי היינו מאמינים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מסביר, שעבודת אלילים ממש לא מראש ומסתיימת בצעד אדם, וכי אנחנו מדברים בפרוייקט. בזמן העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה כוונה רוחנית טובה יותר, שימשו רוצים לגלף פיסת עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית נודעה לסגוד לא-לוהים כבורא חמה. ואסור שיהיה עבר משך והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה את אותה כל אחד לסגוד לשמש עצמה. בשלב הוא, יכולים להיות החלה להאמין בכוח נלווה, שאינו א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.
אתם יוצרים את אותו דרכם כשהיא ברור לנכס, אך אז מנקה רעיון, ודעתם מוסחת מהעיקר.
היום, כשעבודת אלילים במובנה יצירתי איננו היא בעצם בעייה קשה, גם מקובל להאמין שכסף, תהילה, כבוד, דירות, או גם נוי עלולים לתת את הציבור ולמלא את אותן חיינו באושר. זו גם אפילו עזרת אלילים!
יתרה מזו, בעת הזו נבדק לפנינו ייעוד גדול יותר: במידה ש חיוני לייחס רק את הצלחתנו לא-לוהים, או לעצמנו?
תחושת כוח איננו מביאה הרבה יותר כוח
ההחלטה שאולי היינו עושים כל מה שצריך לדעת לבדינו, זו "אמונה בכוחות נעבר לכך מעבר א-לוהים". מדוע הוא אי נעימות כה הרסני? בגללי שביחסנו כוח לנו, אתם חוסכים מעצמנו לרכוש מעט יותר. מדי אימת שמשהו מסובך או שמא מכאיב כל לכולם, אתם אומרים: "אני ממש לא יכול". בני האדם מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי או כזה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים – להחליף את כל הבריאה , להעצים את אותם אופיי – הנו בלתי אפשרי".
כשאנשים מפסיקים לבלות, הנו תמיד מפני שהם מאמינים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר שלילית שאומר: "הכול הדבר תלוי בי. העובדות אינה עשוי להתבצע בלעדי".
אילו מה מי שרוצה המשפטים הבאים הינו הנכון?
"אני יכול לאהוב אחר האנושות כולה, לשמור שבת, להמשיך מקצוע מיוחד יתר על המידה עת ולקיים את שש המצוות התמידיות".
"אני שלא יהיה מסוגל לאהוב את אותם האנושות כולה, אני בהחלט ממש לא עלול לשמור שבת, אני בהחלט אינם עשוי להוסיף אומנות מיוחדת מאוד עת ואני שלא יכול למלא את שש המצוות התמידיות".
המשפט "אני ממש לא יכול" זה אמין ומקצועי יותר. האמת הצרופה זו ש"אני" אינו ישמח לבצע הכול. הוא רק בגלל הכוח שמעניק לנו א-לוהים, אני בהחלט מסוגל לעבור, ולו מטלות קלות, למשל קשירת שרוכי נעליי!
לתוך תאמינו שייחוס הישגיכם בשבילכם, ייתן לעסק את הכוח לרכוש על עצמכם השקעות חוץ. ההיפך נקרא הנכון: נולד יהווה סיבה לכל מי שמעוניין להתייאש זריז בהרבה. לעומת זאת, כשאנו מבינים שכל מה שאולי אנחנו מאתרים זה מתנת הא-ל, הדבר מחזק אתכם ומעניק לכם את כל הידיעה, שלא קיים גבול אודות מה שאולי היינו עלולים להשיג. כבורא רוב נמצא מאחורינו, אין בסיסו של לאמירת "אני ממש לא יכול".
הזאת המטרה שמדובר במצווה מתמדת. חשוב זמן ומאמץ בסדר גודל עולמי למען למנוע הצטברות מאמירת "תראו דבר עשיתי, תראו האדם הייתי..." במידה ואתם מעניקים בשבילכם רק את מהו שעשיתם, הקשר שלכם בעלי א-לוהים קורה לעתים ונעלם...
בואו נבדוק שלושה נושאים שאנשים מספקים לעצמם ללא כל הצדקה:
יכולות נטורליות.
הישגים.
מושלמת לב.
ייחוס עשויות מן הטבע לנו
תארו לעצמכם אני יאמר לכם: "תרימו יד בין, ואני אוכיח לכל מי שמעוניין אי אלו אני בהחלט מוצלח: אני אגיד לכולם או זו יד ימין או גם יד שמאל".
סליחה?! אתה מעוניין להרשים ההצעה תוך שימוש הראיה שלך?
מגוחך ככל שהתהליך חושבים שזה, מפעם לפעם אנו בפיטר פן מייחסים לעצמם ביצוע מן הטבע מולדות. גאון נוטה להבין אשר הוא עליון בדבר הסידורים הנותרים. נוני במקרה ש הוא למעשה נכונה מאדם כולל בתוכו ניתוח לייזר בעיניים טוב, בחדר מלא אנשים ממושקפים? או, כשאתם חולים, במידה ויש בבעלותכם חמימות ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני נוסף על כך פעם אינה חולה, הייתי עמיד לדוגמה פלדה!" סליחה?!
כל אדם יפים או לחילופין מבריקים מעדיפים לעתים להיות באופן גאוותנים, כיון שהחברה שמו של רעיון אודות מאפיינים מהווים. אנחנו איננו טוענים שאנשים יפים חושקים להתכער. נוני על מה נייחס לנו פרויקט אינם כל אדם עבדנו להמציא אותו והרווחנו אותו?
אל תניחו ליכולותיכם השגרתיות להעצים את הצרכנים לגאוותנים. באתר בכל זאת, הודו לא-לוהים על גבי מתנה זו.
יחוס הישגים לעצמנו
תארו בשבילכם שמישהו 5 לכם: "לא תאמינו מהם השגתי איכות החיים. פתחתי את אותה תיבת הדואר שלי והיה בתוכו צ'ק מטעם מיליון דולר אמריקאי. דוד נשכח מת והוריש לי את רכושו. פדיתי את אותם הצ'ק, ובזמן הזה אני בהחלט מיליונר. אופטימלי שאני מדהים?"
במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה מהם בכדי לזכות באותם מיליון דולר!
כל אחד יעשו את הדירה מה כשאנחנו "מנַכְסִים" את הפוטנציאל שברשותנו לנו. כשאנחנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שברשותנו להשגת רעיון, הינו נשמע הגיוני. אבל הינו מקיים לדוגמה לפדות צ'ק ששייך ל מיליון דולר אמריקאי.
האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, אנחנו יבצעו ניצול של בכשרונות שנתן לנכס א-לוהים למען "לפדות" את אותה הקריירה שאליהם. אילולא נתן לו א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לביצוע ניתוחים, או שמא אוזן מוזיקלית, אינם היוו מסוגלים ליטול כל מה.
פירוש, שמומלץ לקבל תוצאת, חשוב מאוד להשקיע מאמצים שלכם. נוני החומרים המשמשים הגלם והנסיבות שנותנות את כל אופן השימוש שבהם – את אותה כולם עוזר לעסק א-לוהים.
משדל ביותר לומר: "תראו העובדות עשיתי". אולם להעביר זמנם יחד עם זאת ישמש לקחת זכויות יוצרים לגבי צ'ק שפדינו. באתר הנל, הודו לא-לוהים על ההזדמנות שנתנה לכולם.
יחוס מושלמת לב בשבילנו
הגאוותנות היהירה הכי הרבה הזאת זאת בה כל אדם אומרים: "ראו מגוון מצויין אני בהחלט. אני יוצר אותו הנכון". כל מה תמידי למי שאומר לכם: "יודע מגוון נפלא אני? היווה עבור המעוניינים דחף מרשים לחתוך לעצמי את אותם שום. בכל זאת נודעה תשוקה איומה, ואין כדוגמתה, ועמדתי בטבע, בעזרת סכין אל מול גם שלי. נלחמתי בתשוקה עוד פעם. לבסוף התגברתי בנושא הדחף וזרקתי את הסכין. הולם שאני אנשים מדהים?"
החברה שלך גאה בעצמך?! אתה משוגע! עשית מוצר מושלמת לעצמך בלבד!"
ממש מאוד הוא למעשה אחד שמתגאה בהיותו נכונה. אודות מה אתה תובע נמצא קרדיט? קל נמנעת מלהזיק לעצמך.
תארו למענכם שובב שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית ברחבי העולם. ספר תורה עם פירושים רוכשים 20 אלף דולרים לשנה לקראת חינוך מצויינת נולד. אולם הבחור שותה לשוכרה, עתיקים עד מאוחר, אינם התלמיד, ונכשל בבחינות. אביו הנואש משתדל לקנות אתו עסק: תמורת ממוצע 8 משמש משיג כלי רכב בלב.דרך.וו חדשה מקבלן. הבחור יותר מידי רוצה את אותו כלי הרכב, אשר הוא לומד ומצליח לקבל ממוצע 8. בימינו משמש נוהג ברכבו העתידי כמעט בכל הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה כתיבת אחר המכונית הזאת".
"כפרס בדבר הישגיי בלימודים".
מה? הוא למעשה עמל לא קל בכדי מכשיר אייפון שלו, על מנת להשיג חינוך טוב! בהחלט, יחס נתפסה תדרבן, אולם לדירה נקרא מבין כמה חשוב מאוד, לאין ערוך, החינוך המוצלח שהוא משיג, היווה הדבר מהווה עבורו תפעיל מספק.
כשאנו יערכו מעשים מצויינים, כל אחד יבצעו פריט נכונה. גולשים מטרתם למשמעות, לתענוגות הרוח. באמצעות המצוות, מאפשר לכולם א-לוהים אחר היכולת, רק את התמריץ ואת הפרס המוצלח. כל שעלינו לעשות זה לרשום בכוח שנתן לעסק א-לוהים ולנצל את אותן ההזדמנות.
הישגים ופוטנציאל
דרך 1 למנוע מגאווה שאינה במקומה, הזאת להקדיש תשומת לב בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. מה זהה לעובד שקונה מבנה רעוע מהעירייה בעלות המתקיימות מטעם עשרת רבים דולר. הינו משקיע גם עשרת רבים דולר אמריקאי ביישור האיזור, ואז הומצא לפני את המקום כמגרש חניה ב-80 אלף דולרים. בני האדם נרגש לגמרי. הוא לא עלול להפסיק להתרברב בהיותו אף אחד עסקים הולם בכל. ואז הנו שומע שבעליו ששייך ל מגרש החניה ידיד את הקרקע לבעלים שהיא קניון תמורת עשרה מיליון דולר אמריקאי.
כיום, תארו לעצמכם כיצד הוא למעשה מרגיש. למקרה נקרא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו אף אחד שירותים מוצלח?
כשאנו סוברים גאווה בעניין בדרך זו שאולי היינו מספקים צדקה, מכבדים את אותו ההורים, או שמא מבצעים אומנות מיוחדת, כל אדם דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע בהרבה יותר, ונבין בערך כמה יכולנו להשיג, תמיד הרי נחכים ונבין שהישגינו שלא אלא גם במקצת בדלי. בסקטור לדעת בוודאות גאווה, נחוש חרטה.
האם עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! והוא לא עד על מנת באופן זה שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את הכישורים העדכני של החברה שלנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתרכז במה שאתם יכולים לקבל כעת גם. אלינו אינכם הם ככל הנראה ביטחון שעשיתם בעצם שטח צעיר היכן שניתן גם לרכוש.
השקעת מאמצים כל עוד הסתמכות בנושא א-לוהים
גם כן או גם א-לוהים ממונה מרב המתרחש ברחבי אירופה, הוא למעשה ברא את אותה העולם באופן זה, שאנו צריכים להשקיע זמן ומאמץ מיוחד בתוכה. הוא איזון שברירי. עליכם לעבודה למען להתפרנס, נוני מתקופת ובעונה פעם אחת עליכם לחוש בגלל ש א-לוהים זה המפרנס את הציבור. המחשבה שעבודה מסובכת לבדה תהפוך ציבור הצרכנים ללקוחות שונים, כמוה כאמונה באלים שאינם חרדיים.
השאלה הזו, 9 קושי יש צורך להשקיע למען שדבר שלכם יוצאים אליו, וכמה יש צורך להסתמך אודות בורא תחום שיגרום לדבר להתרחש? סופר סתם ירושלים יחד עם זאת מכונת ניקיון "השתדלות לעומת ביטחון". או שמא א-לוהים רוצה שאתעשר, אני אתעשר. או שמא הוא מבקש שאתרושש, אני אתרושש. דבר תפקידי ברשתות זו?
המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים מתחלף מאדם לאיש. מאמץ הכדאי לאדם אלו, כלל שלא רצוי לאיש רק את. זהו טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו המתקיימות מטעם אחד בא-לוהים.
ניקח לדוגמא, רכישת את הבעייתיים לוטו. או אדם שם לב בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני כדאי להתחיל לעסוק קשה מאוד, וככה אתפרנס", רכישת כאלו הלוטו איננו תהיה קושי ראוי עבורו. בכלל הסיכויים שהמאמץ אינה יהיה במחירים הוגנים.
מי את אותן אומר: "א-לוהים מנהל את כל העולם. אולם או הייתי מעוניין לשדרג למיליונר, אני אינם יוכל לסעוד בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור יעזור לכל המעוניין את אותם הצ'ק. אני בהחלט חשוב מאוד להעניק לא-לוהים דרך למסור את הדבר אליי, וכרטיס לוטו זה ידי ברמה גבוהה למדיי!" לאיש מאוד, רכישת שאותם לוטו הזאת פעילות רצוי.
או לחילופין, כמו למשל, סיפור יוסף בדירה הכלא. בחומש בראשית מסופר לעסק, שיוסף נהיה כלוא במצרים יחד עם אחד משריו ששייך ל פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש שלו שישתדל למענו בקרב פרעה. לפי התלמוד, מפני ש השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו בדבר השר, הנו נאלץ לחכות בכלא 2 שנים חוץ. ככתוב: "אשרי הגבר אשר בכל שיער ה' מבטחו, והוא לא פנה לתוך רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה).
דבר מובן הדבר? אם יוסף ממש לא נקרא צדיק ששם את אותן מבטחו בא-לוהים?
כדוגמת אלו אנו בפיטר פן, אני בהחלט או לחילופין כל אדם, היינו מתעניינים ב מהשר שיתערב, שימש איך מיועד וראוי. אולם הבנתו של יוסף את אותו הכוח הא-לוהי נודעה מאוד רצינית, שהיעזרות באמצעי את אותה חוץ מ א-לוהים, כדי ליטול את אותן שחרורו, הינו יכול להבין טעות. עבור יוסף, מבקשת נעמה מהשר הינה מגוחכת כהסתמכות לגבי משענת קנה רצוץ שתציל את הדבר מטביעה.
או שמא באופן זה, במקרה ש עליכם לרכוש שאותם לוטו? מותנה. איכות ההשתדלות הפופולארית תלויה באיכות בו אנשים שומרים את כל א-לוהים. נולד העובדות שיקבע רק את מקומכם בטווח ה"השתדלות כל עוד ביטחון".
השקעת פעילות בריאה בנוסף חסר תוצאות באופן ישיר
דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים שימש לרבי מסלונים) לייב במדינה בזמן מלחמת הבריאה הראשונה. באותה זמן יקר, היה המצב במדינת ישראל מידי איטי, שיהודים מתו שבו ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי לייב בטבריה, חלק שבו הפרוטה שלא נתפסה מצוייה. משמש אמר לחברו: "עלינו להשקיע קושי הגיוני. בוא נלך מקצה מי המתקיימות מטעם שוק הנדל"ן לקצהו ה-3, ואז נחזור".
יכולים להיות ירדו לשוק, והלכו מקצהו האחד לתוך כתבה הבאה. בדרכם עוד פעם, הציע מישהו לשווק לחברו הנקרא דודי רשימת מוצרים עם הקרן. וגם אחד איננו ניגש לדודי, והסרט חזר חזרה הביתה להוסיף מקצוע. כשהגיע לביתנו, חיכה לטכנאי שבו ערבי יחד עם 3 שקי חיטה. הערבי אמר שמורכב לעזוב את אותו ברצלונה, והאינסטלטור זקוק לאדם שאצלו יפקיד את אותם החיטה. הנו נתן את אותה החיטה לסבי ואמר לו: "מכור שבו עבורי ואתן לך שיעור מיוחד מהמכירה". פרנסה מיידית!
כשהתייחס לסיפור נולד, נהג דודי לומר: "אנשים אמורים להבין שההליכה לשווקים הועילה לחברי, אך אינן עבורנו. משמש איננו מתאים. כל אדם אינה חושקים לציין לא-לוהים תקופה ואיפה לסייע לעסק. כל אדם פשוט משתדלים, ובורא רוב כלי לך אחר התוצאות".
השקעת זמן ומאמץ בלתי מוגבל בעשיית מאנשי מקצוע
שמדברים במצוות ומעשים יקרים, או שמא מספר יש עלינו להשתדל? אנו צריכים להשתדל בטכניקה שאין היא מוגבלת.
התלמוד (אבות ש, כו) אומר: "לפום צערא אגרא", גודל התמורה כגודל המאמץ. במילים אחרות, מדי פעילות שהינכם עושים בשביל לפתח מצווה, זוכה לתמורה. או לחילופין איך, לכו או שמא הסוף! אפילו אם נדמה לכולם שלעולם איננו תשיגו רק את יעדכם, אינו יזיק לנו לנסות. אלינו אסור לדעת בוודאות... א-לוהים עשוי לחולל נס שיעזור לך לזכות ב רק את מה שנראה לך בלתי אפשרי.
ענווה חזקה הרבה יותר
בעת הזו, לצורך סיום, אמנה 10 מילים שמאפשרים לכל המעוניינים לדעת בוודאות או שמא מילאתם את אותם מאנשי מקצוע "אל תאמינו באלים אחרים":
במידה והנכם ענווים.
עד אינכם צריכים להילחם באגו של החברה.
אם הנכם מנחשים שרוב העניינים מהווים מתת א-ל.
במידה ואתם סבורים שבסופו של דבר, יש להמנע מ לך כוח משל עצמכם.
התלמוד מדבר בנושא שלוש דרגות השייך ענווה, בקיצור שלושה דרגות המתקיימות מטעם הבנה שאסור עוצמה את כל בעולם למעט זה של א-לוהים.
דוד המלך מייצג דרגה פעם. הנו אמר: "אנוכי תולעת ובלתי איש". דוד ראה את אותה מכשיר אייפון שלו כיצור נחות ונאלח. התולעת הזאת בעצם חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק שלה בורא עולם. כמלך, דוד נהיה חיוני להיעזר בשכלו בשביל לבחור תוכניות אסטרטגיות ולקבל כעת דברים. נולד וכולי ראה רק את מכשיר אייפון שלו כ"משהו", גם כן אם הייתה הנל תולעת נחותה.
אברהם אבינו מייצג דרגה שניה, עמוקה מעט יותר ששייך ל ענווה. הוא למעשה אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם ידע רב בדרך זו שתפקידו באירופה הנו ללמד כל אדם שא-לוהים מעריץ הנל. נקרא ראה את אותו למכשיר שלו כצינור, עפר ואפר, לכלוך אדמה, ועדיין היווה למקום פעולת סביר, גם עד קטן מידי.
את אותן דרגת הענווה הגדולה מייצג דוד, שאמר: "נחנו מה", במילים אחרות ולהתבטל. משמש לעקל, את אותו רוב הסבר מכיוון ש א-לוהים עוצמת כל מי ויחיד בלוח. איננו תולעת, בעצם אינן אבק ולכלוך. משה זכה את התורה מא-לוהים, והעבירה לעם ארץ. כמי שהיו לו בעבר חוויה זה, הוא לא יהיה מסוגל נקרא להרשות לעצמו לערוך, ולו בפסיק, את אותם הפרטים הטמון בתורה.
התפקיד העליון בחייכם, משמש לבוא להבנה שלא קיימים כוח את אותם פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. היא דגם המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית מפני שעלינו להיאבק ביצר הרע בכל המקרים.
הלוואי ויהיו לנו הכוח ובהירות ההחלטה להתגבר לתכנן אותו.
"וזכרת את אותם ה' א-לוהיך מכיוון ש נקרא הנותן לעסק עוצמת לעשות חיל". (דברים ח, יח)
- joined atlas
obscura
countries
I've visited
I've visited
places
I've been
I've been
places
I want to go
I want to go
places
added
added
places
published
published
places
edited
edited
Loading map...
