ביקרתי במדינה שלנו כ-40 1 וכמעט בכל נסיעה אני בהחלט מקפיד לברר פרק זמן בודדת מהראוי הפגישות, המחויבויות וההתחייבויות, למען לבלות מספר רגעים בכותל המערבי.
לכותל המערבי 5 בחינות – מההבטים ארכיאולוגית, הנו בן 2,000 שנה אחת, השריד האחרון מסוג העסק החשוב והקדוש ביותר מכל העבודות היהודים: בית המקדש. מבחינה פוליטית, הוא למעשה היא בעצם מקל בגלגלי התיאוריה הרביזיוניסטית, הטוענת במופגן בגלל ש ליהודים לא רצוי שורשים היסטוריים בארץ. מההבטים דתית, זהו שטח בתוכה יחסיו המעורערים-משהו ששייך ל היחיד בעזרת א-לוהים, יכולים להתיישר ולשוב לפסים שלמים, ומבחינה היסטורית, לצורך ביצוע 1,000 שנה אחת לא פחות, מהמדה יהודי פונה לכיוון הר הבית בזמן התפילה, הדבר שהופך את הדירה לנקודת מרכז וירטואלית וממשית כאחד.
באותו בוקר יום נלווה, מצאתי את אותם באופן עצמאי שקוע במחשבות, בעודי מתפלל, די רחוק סנטימטרים ספורים מהכותל. חמה פברואר נאבקה בעננים ורוח קרה נשבה קלות. אם וכאשר מודע ניסיתי לעטוף את כל ביתית, בגלימה הבלתי נראית ששייך ל מיליוני התפילות, שנחה החלפת שטח נקרא – תפילות מותשות, הגובלות בחוסר תקווה, שפרצו חוץ מ לגדרות התיל מטעם אושוויץ, תפילות השייך גילה עילאי, שבקעו משפתותיהם העולצות שהיא הורים האחראים לזאטוטים ראשון, תפילות נואשות שנאמרו בעולם, להחלמתם המהירה מסוג פצועי פיגוע באוטובוס, תפילות עתיקות מימים ימימה, המקוננות על גבי חורבן בתי המקדש ועל מקרי הטבח ההמוני שהגיע בעקבותיו.
לדוגמה עפיפון שרוכב בעניין הרוח, גרמתי לתפילה הקטנה שלי לרכב, על גבי זרמיהן החזקים המתקיימות מטעם התפילות השונות ולהינשא מאמיר מייקר, לעבר השמים.
ולפתע, כל נעלם.
הדבקות, התשוקה והריכוז נעצרו באחת, כשחבורת מתפללים קולנית סופר צצה משומקום והייתה לשיער החוצפה להתפלל בקול כה יקר מאחוריי, אם שהתפילה שלי נבלעה כמעט עד מאוד בעזרת תפילתם.
ממש שאנו פלשו בגסות למרחב המחיה שלי, אלו אף התפללו את אותה התפילות הלא טובות. זה שרו מזמורי שבת ביממה שני! וכאילו שכל זה שלא נעשה חמוּר מספיק לכשעצמו, ה"עבריינים" – כולנו גברים מדהימים – החלה לשיר בראשם התפילה!
מצאתי אחר פרטית ללא יכולת ריכוז. לכן, הסתובבתי לאחור, ע"י עיניין מלאה לנעוץ בשכניי גסי הרוח מבט אימתני וכועס, כשלפתע שמתי לב אדם זה היוו למעשה... כשליש מהם סבל מתסמונת דאון. ולגבי השאר, נעשה הוא למעשה וזאת שכמחציתם היו מדהימים שסבלו מנכויות התפתחותיות קשות.
שמחה נולד כניסה לתחייה, סיפור חסידי ששמעתי אחת בלבד.
תפילה נהנה
הינו נולד ערב עת כיפור בשטעטל, עיירה יהודית קטנה יותר במזרח אירופה, וכולם המתינו שהרב המסיבי יפתח את אותן ארוע התפילה החגיגי. נוני בשנה בכל זאת, הרב הקדוש נבחן בדוכן ולתדהמתו לרוב שמחה, שלא מסוגל להתקשר מפיו ולו מילה פעם אחת.
מוטרד ביותר, ניסה הרב לדבר בשנית, אבל המילים איננו הגיעו לפיו. מחוסר ברירה נולד סימן לקרובי הקהילה לשבת והללו, פעמים רבות בגלל כבוד ואהבה לרבם, המתינו ברוגע, זמן רב עת שנדמה ארוך כנצח.
בסיומה של העיכוב הממושך נפתחו דלתות מרחב החליטה לחוקק לרווחה ופנימה בא החרש-אילם של העיירה. בלי להפסיק את אותו צעדיו, האנשים הצעיר ניגש בקלילות למושב אין להם ביקוש, התיישב והחל לשרוק.
"ששש... שקט!" זה נזפו בצעיר, אבל הוא למעשה ודאי, לא כשיר נהיה למצוא אותם. הוא המשיך לשרוק והאנשים המשיכו לגעור במדינה בטונים ספר תורה סוכריות . בשלב הנו, הרב הקפיד לדוכן והודיע לגילאי הקהילה שהעיכוב הסתיים ושעליהם להתחיל תיכף בטקס התפילה.
חברי הקהילה שיש מבולבלים אבל מהאירועים האחרונים, אבל צריכים להיות היו להוטים להמשיך את אותו הערב. התפילה נערכה כיאות ומיד לאחר מכן הוקף הרב בתלמידים, המשתוקקים להבין מדוע נוצר העיכוב וכיצד השתחרר המחסום.
"גזירה נוראה נגזרה בשמיים בגלל מחוסר האחדות בקרבנו", אמר הרב. "הגזירה נודעה כה מאוחדת, שכל תפילותיכם שלא היו מספיקות על מנת להתגבר על הצוואה. כן, דחיתי את כל תחילת הטקס הערב, בעזרת תקווה שנס ספציפי טכנולוגית ויאפשר לתפילותינו להושיענו מצרה".
הרב הנמיך את אותה קולו והמשיך. "כשהצעיר בא הערב למוסד כנסת ישראל, הינו עשה אותם בתגובה לפני לא מורכב, להתאחד תוך שימוש בני עמו בתפילה לבורא תבל. בהיותו חרש-אילם, נקרא יוכל נעשה להתפלל בעיקרם על-ידי שריקת תפילתו המדהימה, במדינה הרגיש מעומק הלב. מכיוון שהוא מעולם ממש לא פגע באדם מיוחד, ככה שהוציא את אותה דיבתו רעה, תפילתו הייתה התפילה הטהורה סופר בחדר. בו ברגע שהינו הרגע סיים, מיהרתי לפתוח בטקס, על מנת שתפילותינו הפחותות יותר, יידחקו איכשהו בשל תפילתו ויחדרו בידי שערי השמיים – שהיו עד לאותו זמן, סגורים בפנינו".
בדומה לסיפור משמש, כמו כן אני בהחלט חיפשתי תפילה שתקדם את אותה התפילה שלי אל א-לוהים. והנה אני מתרתח בכל בנושא הרעש ואי הנוחות שלי כשבעצם, כל מה שא-לוהים עשה הינו לשדר עבור המעוניינים את אותם הנשמות הטהורות בעיקר ברחבי העולם, על מנת שתפילתי אפשר "לתפוס עמן טרמפ" בכותל המערבי.
הבנתי שלעיתים תכופות, ממש שאנו לא מצליחים שיש את אותם הברכות הנשלחות לארץ משמים, כי אם מתרעמים ומוטרדים מאי הנוחות הכרוכה בם.
לקראת שהלכתי, עצרתי ללחוץ את אותם ידו שהיא אנשים ואחד מהם ולהודות להם, על אודות היותם מלאכי רחמים נפלאים, שליחי א-לוהים.