ריצ'ארד פאלק נולד, מתוך הסתם, אף אחד לא שזכויות אף אחד לא מנות יקרות לליבו. כפרופסור יהודי-אמריקני למשפטים, נקרא בחר, בסקטור להקדיש עצמו לקריירה ששייך ל סיפוק פרטית, להמצא פעיל זכויות אף אחד לא המתקיימות מטעם האו"ם. בעברו הנמצאים ספרי בדיקת מומחים בעניין אי החוקיות השייך מלחמת וייטנאם וקידום נלהב שהיא ההיגיון שבשלום. את כל הפרופסור המכובד הזה, כותבם הנקרא ספרי עיון רבים ומגוונים, מורם ששייך ל החיים סטודנטים בפרינסטון, מדינתנו מסרבת להכניס לגבולותיה.
בדף שפאלק פרסם, באיזור הכותרת: "הדשדוש עבור שואה פלשתינית", פאלק תיאר את המתרחש ברצועת עזה כשואה מסוג העם הפלשתיני. מבחינתו, מדיניות הסגרים וגדר ההפרדה מסוג מדינתנו גדושה טקטיקות נאציות. כלוחם השלום נולד מרגיש חשוב למחות על איך.
במרץ 2008, פאלק התמנה במועצה לזכויות אחד שהיא האו"ם לעמדת החוקר המיוחד על פעולות מדינתנו במקומות. משרה ששייך ל שש קיימת שהתחילה בנימה עגומה: מצידו של עסק חדש בשמש הישראלית בישראל, לא עלול לדרוך בפתח, לא פחות אינו או לחילופין שיחזור אותה מהשוואת פעולות ישראל באזורים לשואה.
בהתאם באופן זה שההשוואות מסוג זה הופיעו במאמרו לפני עשור ועוררו סערה אפילו, קשה להאמין שהמועצה לזכויות אלו ששייך ל האו"ם ממש לא ידעה שהמינוי יעורר כאבים חריפות עוד בהרבה יותר. אבל זה אינו הפריע לעוזרת – כמו למשל שזה אינם הפריק לפאלק להוסיף להיצמד לעמדתו. פאלק נתפס אפילו בארה"ב לעוף מוזר במקצת (הוא הציע לשאול ניאו קונסרבטיבים בקשר לקונספירציה אפשרית להתרחשות הפיגועים במגדלי התאומים), אבל הרקורד ממנו כמלומד ליברלי לעילא הוא איך שארגון כמו למשל האו"ם מבקש. ולמתקיפיו הנו עונה בשלל טיעונים, שבאחד מהם מינימום מוטל עלינו שמץ היגיון: או לחילופין מדינתנו אינן נודעה בתמונה, הוא באופן כללי, איש אינן היה מקים מהומה בנושא התאמת המילים מהם. עד היה מאשים אחר סין ביצירת שואה בטיבט, אם את סודן בהמטת שואה בדבר דארפור, קרוב לודאי שהיה זוכה להנהוני הסכמה. קיים, דווקא כיווני שהישות המדכאת בעיניו זאת מדינת ישראל – מולדת העם שהיו לו בעבר את אותה השואה האותנטית - מתעורר קול זעקה. 'לא הוגן!' הוא למעשה מתלונן.
הוא מרגיז באופן מיוחד לחפש טוב בטיעונים השייך האדם מסוגו של פאלק, אולם מומלץ להודות אשר הוא צודק באמירה שהשימוש במונח שואה רווח כספי בקשר לאסונות אנושיים יודעי דבר, ואסור שיהיה מעורר זעם וקצף.
הבדיקה על אודות פאלק, איננו מאפשרת להמצא כי שישראל מופיעה במשוואה שהוא מייקר כשוות תמחור לנאצים. או ניווכח שיש בכך טעם שלילי באופן מיוחד, גם טעם פסול איננו גורם לסגירת גבולות ארצנו אל מול חסר-הטעם. הבדיקה בעניין פאלק ודומיו חייבת להמצא כלפי אדם שנושא את אותם בו השואה לשווא – גם או גם ישראל יוצאים אליו להם, וגם אם ליבו נקרע מול ג'ינוסייד באפריקה עד בבלקן.
שואה ביחיד, אם שואות ברבים?
בימינו, נדמה שחלה זילות כל מה במושג השואה, שעולה על שפתיים בתדירות גבוהה והולכת. במצב ממש גדולה אנחנו מדברים בתוצאה מסוג אי נעימות גובר בזכויות מיהו והתלהבות – שמא מופרזת קצת – להנחיל מורשת אוניברסאלית מטעם סובלנות ושוויון בעלי השואה כשקף הפותח במצגת.
יום שלם השואה מצוין הזמן במרבית רחבי הטבע. אבל צביונו נצבע בצבעים מסוג זה. בין הייתה השואה אירוע שזעזע את האנושות. חייו זוהי עדיין מילה כבדה, אולם מעט יותר בטבע אסמכתת משם עצם. מבינים בעניין שואת הארמנים בידי הטורקים, בדבר השואה בדרפור, בנושא מעשי-השואה מטעם מדינה ישראל במגזרים הכבושים. את אותן עת הזיכרון לשואה בבריטניה העלות על הכתב אנתוני ליפמן, עיתונאי בריטי ובנה המתקיימות מטעם ניצולת אושוויץ, במילים הבאות: "כאשר אחזיק ב-27 בינואר בזרועה הנקרא אמי – קעקוע חמש A-25466 – אחשוב גרידא בעניין המשרפות לכן רכבות המוות, אלא על דרפור, רואנדה, זימבבואה, ג'נין, פלוג'ה."
הרי מילא שהכללת הריגתם מטעם חמישים וכמה מחבלים פלשתינים במחנה הפליטים בג'נין ברשימה אחד הנוכחית הנחיות לקבלת דיבה אפילו חלקי חילוף האו"ם בסמוך הודה בתוכה באי רצון. מילא שהכללתם מסוג 17 העירקים שנורו בפלוג'ה בידי האמריקנים בנושא הפרת עוצר, היא עלבון גלוי לאימו, נושאת המספר (למה אינם להרכיב ברשימה כל התפרעות משטרתית בעת החדשה?), אבל במידה ו דארפור, רואנדה, זימבבואה – אזורי אסון אנושיים ספוגי דם וזרועי הרוגים, במידה ש זאת כן נחוץ לעשות תוספת של ברשימה?
כותב העיתונאי האמריקני מרק שטיין (לא יהודי), "דיאנה מוסלי המנוחה [אלמנתו שהיא אוסוואלד מוסלי – מייסד ומנהיג מיזוג הפשיסטים הבריטיים] נהגה לשים דגש עבור המעוניינים מדי פעם בפעם אי אלו "חכמים" בני העם היהיודי בעיניה. עד התעקשת שתרחיב על אודות, המשמעות שנחשפה הינה, ברוב המקרים, בערך כמה חכמים בני העם היהיודי שהקפידו להעביר את "הדבר הזה" – אחר השואה, מילה שהיא לא יכלה לרשום במפורש – מחכה מול פני העולם, בכדי לתאר את המיליונים שנרצחו אשר נקרא הקומוניזם."
זה התפיסה האירופאית ההגיונית, ובמידה גדלה וגוברת, ההסתכלות העולמית הנהוגה בעניין השואה. בנוסף יהודים רבים קיימים בודדת מקדמי התפיסה זאת. בעיניהם, השואה נודעה טרגדיה מזעזעת – פשע בהשוואה ל האנושות, אך לא נודעה היחידה. סטאלין טבח מיליונים רבים ומגוונים בהרבה יותר. שבטים באפריקה הערך בנוסף יכולים להיות רצח-עם הינו בזה. בעידן האינטרנטי שברשותנו, מהווים מצהירים, דאז חיוני משטרים הממשיכים רק את דרכם הנקרא הנאצים, דורסים זכויות אדם – ובני אדם.
מוטל עלינו יהודים רבים ושונים בין מקדמי התפיסה הנוכחית, מכיוון ש השואה זו מורשת מקובלת ליהודים, מעט יותר עוזר לאנושות בכללה. ומה מגוונת בהרבה יותר מאפשר שבני העם שסבל אחר השואה האותנטית, הידועה, המסוקרת, יפנו תשומת לב לשואות דומות – או גם ינסו לקמץ אותן?
אבל שואה נתפסה בודדת. מול כל אלה האנשים שמעוניינים להפשיט מהשואה אחר האלמנט הייחודיות בשבילה, כדאי לקום ולהגיד שרצח יחד עם לא שואה, וטבח לא שואה, ובדרפור אינה הייתה שואה, אפילו אינו בזימבבואה או שמא בקוסובו.
לא כיוון המספרים. אינן בגללי שאנחנו אוהבים להשתמש את המילה 'שואה' על גבי שמנו בטאבו. מומלץ לעמוד על גבי זה לא נישא רק את בו השואה לשווא, כי השואה באמת הייתה שונה ממעשי אכזריות נעבר לכך בקנה כמות גדול.
כוחו שהיא פריט
השואה נודעה דבר במדינה במידה שהייתה אירוע. השואה נתפסה מימוש שהתפשט כמעט לכל השוק של החיים: עם איכותי ומושלם שהוטרף בחינוך, במדע, בתרבות, בספורט, במקומות אחרים נושא תוכלו. השואה הינה שנאה קיצונית כלפי תוך שימוש, לאום, דת, תרבות מיוחדת, מנטליות – הדבר שיהיה יכול להתכנות שנקרא התואר 'יהודי'. זוהי הייתה מלחמת חורמה ממש ביהודים אל כמו כן ביהדות, למשל שיכול להיווכח מי שקרא אחר מיין קמפף שהיא היטלר וכתבי הלוואי מהם, שגינו במילים מרות את הרוח היהודית המשחיתה ואת המצפון היהודי המיותר, את כל המוסר היהודי המזויף, ואת ההשפעה היהודית הקלוקלת במדע ובאמנות.
טבח מגורמים פוליטיות זה לחם חוקם של רודנים, ומספר ההרוגים הוא אינדיקציה ששייך ל מידות הטריטוריה הנתונה לשלטונם ושכלול החומרים המשמשים ההשמדה. מלחמות שבטיות כמו כן הן כדלקמן תופעה עתיקת יומין. כולם אסונות הולמים לכל גינוי וניסיון מניעה. אולם באף רצח המוני בתולדות האנושות אינן נמכר בשם חלקו מסוג הדבר חלל גדול מידי. הגרמנים לא טבחו ביהודים הוא רק בגלל שהכוח היווה בידם: הם השתכרו יחד עם זאת מכיוון ש ברחבי העולם העניין של הדודים, מה שהיה ארי היה גבוה וטהור ומה שהיה יהודי הינו שלילי וטמא. הם ככל הנראה ניסו להשמיד מהמדה זכר המתקיימות מטעם יהודיות מאדמת אירופה שנקרא ממחיר השוק האינטרסים: טובת האנושות, תועלת המולדת, תועלת הכלכלה, טובתו של המדע, טובת התרבות, טובת נוי החיים. מסירות רעיונית חזקה כל כך כמניע להשמדה זאת לא רגילה בהיסטוריה האנושית. סטאלין רצח מיליונים, אך בעיניו הפרנואידיות, המיליונים כדוגמת אלו שיש איום בעניין שלטונו. לא הינו מוטרד באותה כמותם של מקיומם המתקיימות מטעם מיליוני אנטי-קומוניסטיים חיצוניים לגבולות ארצו. המחויבות העמוקה מהם נודעה לשמירה אגואיסטית בנושא מעמדו – אינן לטיהור הבריאה .
השואה נתפסה מעשה-הרג עשיר מידי בדיוק בגללי שמקורה ברעיון שהכה שורשים עמוקים כל כך. נטולי התיאוריות שמאחוריה, ממש לא הייתה מכונת הרצח מתקתקת מעולה בכל, נטולת סירובי מצפון וידיים רועדות בנושא ההדק.
בזה ייחודה ששייך ל השואה. לפני רוב הרוצחים העצומים בהיסטוריה, פינוי שנואי-נפשם מאזור המחיה שיש ברשותם נקרא ספק זאת. לרוב הנקרא רצח בעלי, הרוצחים ממש לא חדורים תחושת "שליחות משיחית".
נוסף על כך או אולי פאלק מאמין שישראל בהחלט זוממת לרצוח את הפלשתינים, נולד ישמש חשוב להודות מתוכם נשאה זה הרוח אליכם רחוקה מ כאן , קרוב לודאי שישראל הרצחנית נתפסה מסתפקת בכך, ובכלל לא הגיעה בעקבותיהם כדי לפטור רק את הבריאה מרעה חולה. לכן יש למחות אודות דבריו: בגלל ש השקר הרגיל במשוואה, והוא לא כיוון שישראל זוהי מקום ממנה. זכויות מיהו זקוקו להישמר ומעשי רצח יחד זה הדבר מפלצתי, אבל לא כדאי לבחור אותם לשואה. בדיקת מומחים כדלקמן מתעלמת מעוצמתו המתקיימות מטעם רעיון שטני לדוגמה הנאציזם: בשואה, כלי הנשק המרכזי נהיה הרעיון שהניע בו.